החלטה בתיק בש"א 4716/08

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 15179/06), מיום 13.12.07, אשר קיבל את תביעת המשיב בגין פרסום לשון הרע, וחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 115,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן חייבה בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד.

2.         ביום 6.2.08 דחה בית משפט קמא את בקשת עיכוב הביצוע שהגישה המבקשת.

3.         מדובר בפסק דין כספי, ואין מקום לעיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים, כשהמקרה דנן אינו נופל בגדר אותם מקרים [ראו: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל (ט.פ.)]. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין להוכיח שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים, וכי אם לא יעוכב פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך או לפחות באופן המצדיק את עיכוב פסק הדין - מאזן הנוחיות [ראו: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668 וכן רע"א 3146/06 גלבוע נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל (ט.פ.)].

במקרים בהם מבוקש לעכב פסק דין כספי יש למאזן הנוחות משקל מרכזי. על המבקש הנטל להוכיח כי דחיית בקשת עיכוב הביצוע, תגרום לו לנזק בלתי הפיך, ועליו להציג תשתית ראייתית מבוססת להוכיח העדר יכולת מצד המשיב להחזיר את המצב לקדמותו - להשיב לו את הכספים ששילם, במידה ויתקבל ערעור המבקש [ע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. רפרריס דדו בע"מ (ט.פ.)].

5.         במקרה דנן, מנסה המבקשת לאחוז בחבל משני קצוותיו.

מחד טוענת היא בבקשתה, כי אין בידיה לשלם את פסק הדין בשל קשיים כלכליים, בעוד שלמשיב לא ייגרם כל נזק בעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן בתצהיר מטעמו שהוגש לבית משפט קמא, מסר הוא כי הינו בעל ממון ומתגורר בדירת יוקרה. מאידך טוענת המבקשת בבקשתה, כי יקשה עליה להיפרע מהמשיב, שכן " ...אפשר להניח כי המשיב שהוא אדם פרטי ומבוגר ימצא את עצמו בכל זאת כמי שהוא בעל יכולות הכנסה מוגבלות, ואו אז ימהר ויעזוב את הארץ עם חיובו...גם אם נאמין לגרסתו כי הוא אדם בעל ממון רב, אין זה חסר יסוד להאמין כי הוא יבקש לעזוב את הארץ ולחיות בחו"ל" (בעמ' 12 לבקשה). המבקשת אף מרחיבה וטוענת בבקשתה בעניין זה, כי המשיב הינו בעל אזרחות אמריקאית, בנו מתגורר בארה"ב ובתו מתגוררת בג'נבה, " ...והגיוני להניח כי המשיב ימצא לנכון להתגורר עם אחד מהם על מנת להסתייע בהם בזקנתו".

יוער בהתייחס לכך, כי המשיב הינו בן 65.

על המבקשת היה להניח תשתית ראייתית לטענה כי יקשה עליה להיפרע מהמשיב במידה וערעורה יתקבל, ואין די בהעלאת חשש ערטילאי כי המשיב יכול ויאבד את נכסיו ביום מן הימים או כי קיימת אפשרות כזו או אחרת לעזיבתו את הארץ.

6.         אין די בטיעוניה הסותרים של המבקשת על מנת להיעתר לבקשתה, שכן היה עליה להרים את הנטל המוטל עליה ולהצביע על אותו נזק בלתי הפיך אשר עשוי להיגרם לה, באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין.

7.         עוד טוענת המבקשת לקושי כלכלי צפוי אם תאלץ לשלם את אשר נפסק. טענה שכזו, אינה מצדיקה היעתרות לבקשה, וככלל, אינה מהווה שיקול במסגרת השיקולים השונים אשר בית המשפט נדרש לשקול במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע [ראו: ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' נגל (ט.פ. - מיום 23.12.07)].

יתר על כן, לא די בטיעון כללי בעניין הקושי הכלכלי אלא יש לפרט באופן מלא את האמצעים הכלכליים, לרבות רכוש וכד'.

8.         בכל הקשור לסיכויי הערעור, לצרכי הדיון בבקשה זו, אף אם אצא מההנחה כי לא ניתן לשלול סיכוי שכזה, אין בנטען להצדיק עיכוב ביצוע פסק דין כספי, לרבות נוכח אשר פורט לעיל.

9.         הנה כי כן, לא מצאתי בטיעוני המבקשת טעם המצדיק סטייה מן הכלל, לפיו בעל דין שזכה בפסק דין לזכותו בהליך משפטי, זכאי להינות מפירות זכייתו [ראו: ע"א 11482/05 אוזנה נ' פקיד שומה אשקלון(ט.פ.); ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן (ט.פ.)].

10.       אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ב באדר ב, תשס"ח (19 במרץ 2008).